החלטה בתיק רע"א 7848/05

א.        בקשות לעיכוב ביצוע ולמתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת דותן) מיום 1.8.05 בבר"ע 1084/05, בגדרו נתקבלה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה, ונתקבל ערעור על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט שינמן) מיום 7.12.04 בבש"א 173040/04, שבה עוכבו הליכי ההוצאה-לפועל שננקטו נגד המבקשים בתיק 7-04-51411-01 בלשכת ההוצאה-לפועל בתל-אביב-יפו.

ב.        (1)  המשיבה השכירה למבקשת 1 נכס מקרקעין (להלן - המושכר). המבקשת 2 קיבלה על עצמה את כל זכויות וחובות המבקשת 1 מכוח הסכם השכירות וניהלה במושכר אולם אירועים. המבקשת 2 גם ביצעה שיפוצים במושכר. עם תום השיפוצים הודיעה המשיבה למבקשת 2 כי עליה לפנות את המבנה הואיל והוא עומד למכירה. בהסכם פשרה שהושג בין הצדדים ושקיבל תוקף של פסק-דין נקבע כי המבקשת 2 תפנה את המושכר ותשלם דמי שכירות עד מועד פינויו. כן נקבע כי המשיבה תשלם למבקשת 2 בעבור השיפוצים לפי דין-וחשבון של שמאי שתמנה המשיבה. המבקשת 2 דחתה את קביעות השמאי מטעם המשיבה, לא פינתה את המושכר ונמנעה מלשלם את דמי השכירות.

           (2) המשיבה פתחה בהליכי הוצאה-לפועל לביצוע פסק-הדין ולפינוי המושכר. המבקשות מצידן הגישו תביעה נגד המשיבה לבית-משפט השלום בגין הפרה של הסכם הפשרה, וכן ביקשו את עיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בתביעתן. בית-משפט השלום החליט לקבל את הבקשה.

           (3) המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור, בקבעו כי סיכוייה של המבקשת 2 לזכות בתביעתה נגד המשיבה בטענה שזו הפרה את הסכם הפשרה אינם גבוהים. עוד קבע בית-המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. נקבע כי הסכסוך בין הצדדים באשר לסכומים המגיעים למבקשת 2 הוא כספי; כי המבקשת 2 בדחותה את פינוי המושכר מונעת מהמשיבה לעשות שימוש בקניינה וגורמת לה בכך נזק; וכי מצבה הכספי של המבקשת 2 קשה, וקיים סיכון שלא תוכל לשלם את דמי השכירות שהיא חבה בהם, ולעומתה המשיבה יכולה להבטיח את תשלום חובה מדמי המכר שתקבל אם תמכור את המושכר. בנוסף צוין כי התנהגות המבקשת 2  - בכך שהיא אינה מתכוונת כלל לפנות את המושכר ואינה משלמת את דמי השכירות שהיא חבה בהם  - נגועה בחוסר תום-לב. נוכח העובדה שהמדובר באולם אירועים, עוכב הביצוע עד 1.10.05.

           (4) בבקשות לעיכוב הביצוע ולמתן רשות הערעור טוען בא-כוח המבקשות כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות שבעובדה ובמשפט. נטען, כי לא קוים הנדרש בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיו יש ליתן למשיב (המבקשות במקרה זה) הזדמנות להביע התנגדות לדיון בבקשה כבערעור, שכן לא נתבקשה תשובת המבקשות (המשיבים שם) לבקשת רשות הערעור דשם, ובדיון בעל פה בבית המשפט המחוזי לא עלה הנושא. נטען כי בשונה מקביעת בית-המשפט המחוזי אין המבקשות מנסות להחזיק במושכר לתקופה בלתי מוגבלת בדמי שכירות מופחתים, ואין הן נמנעות מתשלום מלוא דמי השכירות בעבור המושכר, ואף אינן חולקות על חובן הכספי למשיבה. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות, שכן כי אי עיכוב הביצוע של פינוי המבקשת 2 מן האולם יגרום לביטול האירועים המתוכננים להיערך באולם, וכן יגרום לנזק בלתי הפיך לשמן של המבקשות כמפעילות אירועים, ולנזקים כבדים ללקוחות המבקשות, שהזמינו את האולם לאירועים. עוד נטען, כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכוב הביצוע, משום שדמי הניהול משולמים לה כסדרם ואילו את דמי ההשכרה גבתה המשיבה באמצעות חילוט הערבות הבנקאית שהיתה בידה, כי חוות-הדעת של השמאי מטעם המשיבה היא חלקית ואינה מתייחסת לשטח האולם אלא לשטח המושכר כולו. בנוסף נטען, כי המשיבה לא קיימה את מלוא חלקה על-פי פסק-הדין שבפשרה וכי התנהגותה נגועה בחוסר תום-לב.

ג.        (1) אין בידי להיעתר לבקשת הרשות לערער, וממילא גם לבקשה לעיכוב הביצוע.

           (2) המדובר בנושא שאינו חורג כל עיקר ממחלוקתם של הצדדים, והוא תחום בסכסוך שביניהם. אין הוא בא איפוא בגדר בנושאים אשר בשכמותם עשויה להינתן רשות ערעור בגלגול שלישי; ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3), 123, (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר). נוכח זאת, בכל הרצון הטוב, אין בידי להידרש לשאלות שבמחלוקת הצדדים שפירט בא כוח המבקשות בהרחבה, שכן אין הן מעוררות סוגיות משפטיות בעלות אופי רחב יותר; זאת מבלי שאקבע עמדה בנושאי הסכסוך לגופם.

           (3)(א) אוסיף, למען הסדר הטוב, כי הנקודה שהטרידתני היתה שאלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, קרי, מתן ההזדמנות למבקשות להביע התנגדותן לדיון בבקשה כערעור. על פי הנטען בבקשה ובתצהיר שצורף לבקשה לעיכוב ביצוע (הנושא בטעות תאריך 23.2.05), לא ניתנה הזדמנות זו. ואולם, לא צורפו לבקשה פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי וכתבי בית דין הנוגעים לבקשה שנדונה שם (נמסר שתשובה לא נתבקשה), ומכל מקום, הפניה לבקשת רשות ערעור בבית משפט זה אינה הדרך המתאימה להשיג על החלטה זו; ומובן שאיני קובע מסמרות לגוף הטענה, כיוון שלא נתבקשה בבית משפט זה תשובת המשיבה בנסיבות, כדי שלא להכביר הוצאות.

               (ב) אזכיר רק, כי בשתי הזדמנויות לפחות נדרש לשאלה זו בשעתו המשנה לנשיא ש' לוין, ברע"א 8808/00 יזדי נ' יזדי (לא פורסמה) וברע"א 830/01 וייס נ' מרדכי (לא פורסמה). בשני המקרים בוטל על-ידיו פסק דין שנתן, לאחר שנכתב בלא שניתנה למשיב הזדמנות להביע את התנגדותו לראות בבקשה לרשות לערער כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הדברים מדברים בעדם, וכאמור, מבלי לקבוע מסמרות בענייננו.

           (4) בטרם חתימה אציין, כי הוגש במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע חומר ראייתי חדש (תצהיר מר גרוס מיום 8.8.05 ותמליל שיחה מיום 4.8.05) בלא שנתבקשה רשות. הואיל והחלטתי היא כאמור, איני נדרש לכך.

           (5) בית המשפט המחוזי עיכב ביצוע עד 1.10.05, אציין כי  בבקשה ובתצהיר שצורף לבקשה לעיכוב ביצוע לא פורט, מעבר לאמירה כללית (סעיף 6 עמ' 17 לתצהיר), אילו נזקים כתוצאה מביטול אירועים עלולים להיגרם.

           (6) אין בידי איפוא להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור. ממילא לא אוכל להיעתר גם לבקשה לעיכוב ביצוע.

           ניתנה היום, י"ז באב תשס"ה (22.8.05).

                                                                                       ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: